תיירות בדור המילנהאוס

תייר של היום לא רוצה להרגיש אורח – הוא רוצה להרגיש תושב זמני

"צמצום, טכנולוגיה ושיתוף הם שם המשחק: על בתי המלון לתת חוויה מקומית, משתפת, פונקציונאלית, אמינה ושפויה במחיר. מי שלא ישנה את הכללים יישאר מאחור".

הרצאה: דניאל זיס ורחלי יכין –במסגרת מחקר במשרד זיס אדריכלים

מיהו האדם בדור המילנהאוס? הדור שלנו הוא דור במרוץ. מרוץ החיים להגשמה עצמית וכסף. רוצים

להיות בכל מקום ובשום מקום. ועכשיו! וכמובן שכולם ידעו מזה... והכל על הדרך. יהיה יעיל. כי בזבוז

זמן זה בזבוז כסף. אז איך אני לא אבזבז זמן? נבואה. אהיה מוכן מראש. אני אברר מה הכי טוב מה

הכי עכשווי ומה הכי נכון.

ואיך? בעזרת הטכנולוגיה. הטכנולוגיה מאפשרת לי לדעת. איזה מסעדה קיבלה את הדירוג הכי גבוה

על פי מבקרים? איפה הגלריה הכי חדשה? איפה יוצאים היום? ואיך אני מגיע לשם? ועם מי?

למעשה הטכנולוגיה מאגדת את הזהות האמתית שלי לפי הבחירות שלי. אולי הדבר הכי אישי שלנו

זה בעצם הפלאפון שלנו. הרי הוא כל עולמנו. כל הזהות שלנו נמצאת שם. הוא מוביל אותנו, מזכיר

ודואג לנו. שם נמצאים כל הבחירות שלנו. מוזיקה, אופנה, פנאי, אומנות, תשלומים וחלומות. ומה

קורה שאנחנו רואים 3% בסוללה? אנחנו חייבים להתחבר! חייבים להטען! כדי להמשיך במרוץ.

קהילה הבודדים אנחנו קוראים לזה. הטכנולוגיה מאפשרת לנו ליצור עולם המורכב מהמוחשי

והווירטואלי. יוצר קשרים גלובליים בין יבשות רחוקות, אך המוחשי מקבל טרנספורמציה חדשה. יותר

ויותר אנשים עובדים דרך הלפטופ או האייפד האישי שלהם. הם יכולים לעבוד מהבית אך לרב

בוחרים לשבת בבית קפה או WE WORK כי שם אתה לא לבד. אומנם אתה עובד לבד אך אתה ליד

עוד אדם שעובד לבד. אחד ליד השני. זאת כבר קהילה חדשה.

אני כתייר? תייר בדור המילנהאוס הוא אחד שיודע. הוא לא מגיע למקום חדש כמו דף נקי. הוא בא

מוכן.. מה מעניין אותו? מה שמעניין את המקומי. האוטנטי. לא מעניין אותו שאיזה פקיד קבלה במלון

יגיד לו לאיזה מסעדה כדאי לו ללכת או איזה אתר תיירותי אסור לו לפספס. כי את פסל החירות הוא

ראה כבר במילון תמונות ושיתופים שהוא כבר מרגיש שהיה שם והכיר כל פיסה ממנו. אז מה כן?

מעניין אותו המקומי. הבר השכונתי. המסעדה של השכנה והיצירות של האמן המיוסר. מה שבאמת

הוא רוצה זה להרגיש בית. אבל לא בבית שלו אלה בבית שלך. לחיות בנעליים של מישהו אחר.

ללכת בדרך שלו לקפה בבוקר שליד החנות פרחים והמכולת השכונתית. לא להיות אורח אלה להיות

תושב זמני.

AIRBNB הבינו את זה ראשונים. שבדף הראשי של האתר שואלים אותנו? איפה הבית? השאלה

המעניינת הזאת מובילה אותנו לתהות אם הבית הוא מקום מוחשי או שמע הוא בכלל וירטואלי. אז

איפה אני רוצה לגור? לא להתארח.. לגור!. במקום הכי חם בעיר. בSOHO בניו יורק במארה בפריז

בתל אביב של ישראל. אך המקום הכי חם בעיר זה גם המקום הכי יקר. למי יכול להרשות לעצמו מלון

במרכז הסוהו? היום האלטרנטיבה היחידה שלך היא AIRBNB. ולמה? הגמישות. יש לך את חופש

הבחירה. אתה יכול להתגורר ב50$ או ב5000$. התווך הוא גדול ולכל אחד איכויות משלו. וכמובן

התחושה. הכי קרוב לבית. אבל במקום הכי חם בעיר. כי בסופו של דבר הכל זה עניין של תחושות.

איך אתה מוצא את הריגוש הבא.

האם מלונאות זה כבר מילה ארכאית? האם היא שייכת רק ללא רלוונטיים? כדי לבנות מלון היום

צריך הון. מה שמשאיר את שוק המלונאות בידי איילי הון רשתות גדולות שמכתיבות את מחירי

השוק. וכמובן רוצות להרוויח הכי הרבה. מה שיוצר חוסר גמישות מאוד גדולה במחיר לילה. ומשאיר

אוכלוסייה מאוד מצומצמת שיכולה להרשות לעצמה ללנון שם. מי הם? לא אנחנו.AIRBNB אכן נתנה

מכה קשה לחתום המלונאות. מכה שעד היום נמנעו מלדבר עליה. ההבנה ש AIRBNB הם עוד שחקן

במשחק התיירות צריכה לשם מראה ולשאול אותנו מה נכון היום ומה אנחנו מחפשים.

אך דבר מאוד בולט שלא לקחו המלונות. האמינות. זהו החיסרון הבולט ביותר של AIRBNB .שוק

AIRBNB הוא שוק פרוץ שמנוהל באנרכיה. ללא פיקוח שלמעשה אין למי לפנות. לעיתים אפילו לא

תראה את האדם שאתה מתגורר אצלו ולא תדע אם תמונת החדר באמת משקפת את המציאות.

מימד החוסר ודאות גדול ואף משאיר אותו חסרי אונים לעיתים. במלונות זה לא יקרה. ישנו דירוג.

כוכבים. פרמטרים מוגדרים הקובעים מה אתה תקבל ועל מה אתה משלם. הכי חשוב. יש למי לפנות.

אחרי שלמדנו מי הם השחקנים המשחקים בשוק התיירות. אנחנו רוצים לפתח חשיבה חדשה על

מלונאות רלוונטית. המשתפת שחקנים קטנים יותר (יזמים) בנתח התיירות. וכך גם תחדיר את

הגמישות ואת הכדאיות הכלכלית. כך שאחד מדור המלנהאוס יזמין חדר בוויקנד הבא שלו בניו יורק.

אז איך זה אפשרי? בעזרת 2 אמצעים: צמצום וטכנולוגיה.

צמצום. את ההבנה שלשם אנחנו הולכים ניתן לראות במספר פרויקטים כמו רשת המלונות CITIZEM

ומעוונות הסטודנטים בקופנהגן. שהשכילו להבין שהחלל הפרטי יכול להצטמצם אם הוא יהיה חכם

ומתוכנן טוב. העושר הגדול נמצא בחללים הציבוריים. השיתופיים. מעמדות מחשב ועד סלונים,

מטבחים ופינות מרגוע. יוצרים אפשרות האינטראקציה. אנחנו למדים מהם ולוקחים את הדבר 10

צעדים קדימה.

אז שמדובר במרכזי הערים הכי נחשבות בגלובוס ומדובר על תיירות. כל מטר מרובע שווה הרבה.

לכן צריך לתכנן אותו נכון מאוד. לשאול את עצמנו מה נחוץ לנו ומה הוא פשוט בזבוז של זמן וכסף?

אם ישאלו אתכם אם תסכימו להוציא את שולחן הכתיבה עם המכתבייה ויורידו לכן 50$ לילה

תסכימו? כי נראה לי שמאז שכבר לא שולחים גלויה עם בול לא כל כך משתמשים בשולחן הזה..

מקסימום להניח עליו את המזוודה...אז מה מגדיר לנו למעשה איפה נשב? זה השקע! אנחנו חייבים

להטען. הלפטופ, האייפד וסמרטפון. כל עוד יש שקעים מתאימים במיקום הנכון והנוח שם אנחנו נשב.

הבנה זאת הביאה אותנו לחדר המינימאלי הכי טוב שיכולנו לבקש. אבל על מה אנחנו לא מוכנים

להצטמצם? על מיטה 5 כוכבים וחדר רחצה 5 כוכבים. כל השאר הוא די בזבוז זמן.

שיתוף זה לא רק טרנד. זה כבר דרך חיים. התקשורת היום יומית שלנו עוברת דרך שיתוף תוכן

וחוויות, במיוחד שאנחנו תיירים. עד היום השיתוף היה במימד הוירטואלי.. על הWALL של הפייסבוק

או אינסטגרם. אנחנו חושבים שצריך להוציא אותו למרחב המוחשי. קיר החדר שלך הוא קיר בעל

פוטנציאל גדול למימוש החזון. לקיר זה יש אפשרות לתקשר את הזהות שלך על הסביבה המוחשית.

לדוגמה תשלח אייקון ישן במסדרון וכך החדרנית תדע לא להפריע. או לדוגמה מצאת גלריה יפה,

תוכל לשלוח צילום על הקיר שלך עם כתובת כך שהעוברים במסדרון יוכלו להצטרף. למעשה זה יוצר

רשת חברתית פנימית של דיירי המלון עם צוות העובדים ובינם לבין עצמם.

ומה קורה מחוץ לחדר? העיר. כי זה מה שמעניין. איך מביאים את העיר לתוך המלון? בחללים

הציבוריים. לא עוד לובי שומם עם כמה כורסאות המתנה, אלא חלל עשיר היוצר אינטראקציות בין

אנשי המלון לבין אנשי העיר. בחלל יהיו אפשריות בחירה. עמדות מחשב, מכונות קפה, מטבחים

שיתופיים וטכנולוגיה. פעולה נוספת הכרחית לדעתנו היא הכנסת העיר לך המרחב של המלון. מעין

הפרטה של חלק מהמלון לטובת האוטנטיות. פה לדוגמה הכנסנו מסעדה מקומית בקומת הכניסה.